יום שבת, 17 בנובמבר 2007

כל ההתחלות קשות


.הימים רצים, פשוט בורחים לי בין הידיים
.לא מספיקה להתענג על שבת וכבר שישי בפתח
.טרם עיכלתי דברים שעברו עלי
,שחוויתי
,שחשבתי
, שרציתי
,שעשיתי
.וכבר צריכה לרוץ קדימה אל הדבר הבא


.ובין לבין מנסה להספיק ולעשות ומרגישה לפעמים שאני מדשדשת במקום
,ויודעת שאולי יש בכן עוד כמוני, איתי בסירה אחת
,ויודעת שגם בעולם הגדול קורים דברים דומים
...אבל חשה תסכול
,פניות אינסופיות למורים
,מנהלים
,ריצות בין בתי ספר
,מפגשים
,שיחות טלפוניות
...מיילים
... והכל זורם לאט, טיפה אחר טיפה
,ומחפשת היכן "הקפל" בצינור, זה שמונע מהזרם לפרוץ
?ואולי ה"קפל"נמצא אצלי ובמקום בו מצויה עם עצמי
?ואולי זו המערכת וכך צריך לקבל ולהבין אותה
ולא יודעת את התשובה, ורק מרגישה את הלחץ בצינור, זה המאיים להתפרץ
?ותוהה – כשהדבר יקרה האם המים ישקו או יציפו

ורק מקווה שאצליח להחזיק את הצינור
,ביד בוטחת
,ביד חזקה ואיתנה
,ביד רגישה
.שאכוון את הקילוח, שאנווט אותו נכון


... ימים יגידו

יום שני, 17 בספטמבר 2007

!!!פשוט...שנה טובה

,שנה חדשה באה לטובה
.עבורי, כך מקווה, תהיה מרעננת ושונה
,שנת שבתון, שנת העצמה
.שנה של עשייה והרבה למידה

,חוזרת לספסלי האוניברסיטה
.אחרי חצי יובל שנים
אחרי אלפי שעות לימוד
, ואינסוף תעודות וגמולים
.בהשתלמויות למיניהן וקורסים מעניינים

- שנה של תוכניות
.רוצה לספוג לתוכי עוד ועוד, מצפה להגשים חלומות
.מתכננת לשזוף בעיני נופים ומקומות

, מאחלת לכולכן
, כמו גם לי
, שנה של שמחות והמון אושר
.שנה שהכל בה יהיה טוב
, שנה של זריחות וחיוכים
,שנה מוארת ושמחה
, שנה חלומית, שמיימית
.של הגשמת חלומות ומימוש שאיפות
.שנה מצוינת

...פשוט
!!!! שנה טובה


שלכן
יעל רגב

יום שבת, 1 בספטמבר 2007



.סוף השנה

.מפגש סיום




.נפרדת מהמשתלמות


,נזכרת במפגש הראשון

.רק לפני מספר חודשים הכירו האחת את השניה

,היו זרות זו לזו

,בקושי החליפו מילה


.והיום הרמוניה בחדר

.תחושה של התרוממות רוח

,כולן משוחחות

,חולקות חוויות משותפות

.מפרגנות האחת לרעותה



.נזכרת בהלם של חלק מהחברות, עת נפגשו לראשונה עם המחשב

...בחוסר הידע למה הגיעו. מה צופן להן העתיד

.בלחץ וחוסר הרצון של אלה ש"התיק" נפל עליהן

.הרבה חששות אפפו אותן




.כעת אנחת רווחה של "אחר לידה" מורגשת באוויר

. כל אחת מציגה את ה"בייבי" שלה

".כמו אמהות גאות משוויצות ב"רך הנולד

,הפרגון ההדדי גואה

.הלב רחב וגאה למראה התוצרים היפים

.ואני כמו כלת השמחה מסתובבת בין כולן

.כל כך גאה בתוצרים שלהן - שלי



.יודעת שמסתיימת תקופה

.ימים ושעות של עבודה משותפת באים אל סופם

.כל אחת הולכת לדרכה

.מי יודע אם נתראה ומתי



.חוויתי חוויה נפלאה

.נפגשתי עם מורות יקרות

, כאלה שלא קוראים עליהן בעיתונים

,כאלה שעובדות עם כל הלב והנשמה

, שמקדישות את נשמתן וחלבן לעבודה

.שאוהבות את מה שהן עושות

.גאה לראות מה עשו ולאן הובילו את תלמידיהן




.המפגש מסתיים

.נפרדות

.חיוך גדול על הפנים של כולן



חופש...



מסתבר שלא נפרדנו

. SMS , מייל, טלפון...

.חלקן מקפידות לשמור איתי על קשר

- נראה שמה שבנינו היה הרבה מעבר למה שהוגדר ברשימת המטלות

,תוצר מופלא של עבודה משותפת

.קשר אמיתי

...זה ה-"בייבי" שלי